אבו חג'ג' עבודות עפר וצנרת בע"מ ואח' נ' נדים כמאל ובניו בע"מ ואח'

החלטה

בהמשך לדיון היום, יש להכריע בבקשת הנתבעת לחייב את התובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה.

בבקשה טוענת הנתבעת כי יש לחייב את התובעת בהפקדת ערובה להוצאות וזאת בהתאם להוראות סעיף 353 א' לחוק החברות.

סעיף 353 א' לחוק החברות קובע:

"הוגשה לבית המשפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם זכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

לטענת הנתבעת קמה, מכח הוראות הסעיף, חזקה לפיה יש לחייב חברה תובעת במתן ערובה ועל החברה הנטל לסתור חזקה זו.

בדיון היום טען ב"כ התובעת כי יש לדחות את הבקשה. לטענתו, החברה התובעת היא חברה פעילה מאז שנת 1999 ומצבה הכלכלי איתן והיא עומדת בהתחייבויותיה השוטפות כפי שעולה ממכתב רואה החשבון של החברה שאותו הגיש ב"כ התובעת בדיון. עוד הגיש ב"כ התובעת דוחות תקופתיים בדבר תשלום מע"מ שמהם ניתן, לטענתו, לראות כי החברה פעילה בהיקפים ניכרים ומשלמת את מיסיה במועד. בכך נסתרה, לטענת ב"כ התובע, החזקה שבסעיף 353 א' לחוק החברות, ויש לדחות את הבקשה.

סעיף 353 א' הוסף לחוק החברות בתיקון מס' 3 לחוק (מיום 17.3.05). מיום כניסתו לתוקף של חוק החברות (1.2.2000) ועד לתיקון לא היה בחוק סעיף מקביל לסעיף 232 לפקודת החברות, שהיה בתוקף קודם חקיקת חוק החברות.

לפיכך באותה תקופה (משנת 2000 ועד שנת 2005) הוסדר נושא הערובה לכיסוי הוצאות רק באמצעות תקנה 519 לתקנות סד"א. ראה למשל, רע"א 2808/00 שופרסל בע"מ נ' ניב, פדי נד 2 845.

מדברי ההסבר להצעת החוק, שבמסגרתה הוסף סעיף 353 א' לחוק, עולה כי המטרה שעמדה ביסוד החזרת הסעיף בספר החוקים נועדה להבהיר כי לא היתה כוונה לשנות מן הפסיקה הקודמת אשר לפיה הוחלו כללים מיוחדים בכל הקשור לחיובה של חברה תובעת במתן ערובה להוצאות נתבע.

רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' מרדכי זיסר.

רע"א 10376/07 ל.נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ.

בעניין רע"א 10376/07 הנ"ל נקבע כי על בית משפט הבוחן בקשה להורות לתובע שהוא תאגיד להפקיד ערובה להוצאות נתבע, לשקול, אמנם, את מצבה הכלכלי של החברה, ואולם אף אם מצא כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, עדיין שומא על בית המשפט להמשיך ולבחון אם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה ובהקשר זה יש להביא בחשבון, בין היתר את הזכויות החוקתיות הנוגדות של הצדדים ואת ההנחה שחיוב חברה להפקיד ערובה במקרה שבו לא הוכיחה את יכולתה לשלם את הוצאות הנתבע, הוא הכלל והפטור הוא החריג.

נקבע גם כי הנטל רובץ על כתפי החברה התובעת, להראות אם התקיימו בנסיבות המקרה נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייב אותה בהפקדת ערובה.

בנסיבות המקרה שבפני אני סבורה כי עלה בידי החברה, לסתור את החזקה העולה מסעיף 353 א' ולהוכיח כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין.

מהמסמכים שהציגה התובעת באמצעות בא כוחה בדיון היום, עולה כי החברה פעילה בהיקפים לא מבוטלים ודבר זה מתיישב גם עם מכתבו של רו"ח של התובעת שהוצג אף הוא בדיון היום.

נתונים אלה, יחד עם סכום התביעה, שיש בו כדי להשליך בסופו של דבר גם על סכום ההוצאות שייפסקו בה, ויחד עם טענותיהם ההדדיות של הצדדים ביחס לשאלות שבמחלוקת בתביעה גופה, מביאים אותי למסקנה שאין מקום בנסיבות התיק שבפני לחייב את התובעת בהפקדת ערובה להוצאות הנתבעת.

לפיכך, אני דוחה את הבקשה.

נותר לדון בבקשת הנתבעת לקבל פסק דין בהעדר הגנה כנגד הצד השלישי שלא התגונן מפני התביעה.

לבקשה שהגישה הנתבעת צורפו אישורי מסירה שעל פיהם נמסרו כתבי הטענות בהודעה לצד שלישי לידי אימו של צד ג' 2 כבר ביום 24.1.11 אך לא הוגש עד לשלב הזה כתב הגנה.